היסטוריה של פעולה הצרפתית

Maurras-et-comte-de-Parisהעתקים היא תכנית ייחודית בנוף האינטלקטואלי הצרפתי. אלן פינקלקראוט אין סרב כמעט כל נושא וזה רק בדרך זו. בהוציאו את 7 פבואר 2015, אלן פינקלקראוט מוצע נושא "שארל מורא ויורשיו". ציפיתי תכנית זו קדימה, יש תחילה כי מוראס אין מקום בנוף האינטלקטואלי הצרפתי מאז המלחמה, אז בגלל שאני חייב להתוודות : מוראס והתייחסתי צד. הייתה לי ההזדמנות לקרוא לפני מוראס 20 שנים באמצע שנות 80. זמן שאנן. La מדיניות טבעית1 הפך ספר אהוב. מילה מְלוּכָנוּת שתלחש ידי אמי תמיד, אבל עם צניעות בכל עת, עם צניעות מגן : היינו חיים בדיור ציבורי, ברשעות, ולאזן אמי שחולל נותר מקום המלט של המשפחה שלנו. איטום איזון זה היה תחת צניעות שמנע גדותיו כדי לכסות את מה שהיינו אינטימי. לפחות לא מימושים לנו להיות… אינטימי. עם גילויו של מוראס, פוליטיקת המילה הפכה למשהו אחר מאשר נוסטלגיה. עם Mauras, המילה קרמה עור וגידים, נתן משמעות לחיים. גיליתי עם מוראס Boutang עם ברנאנו. השלושה ישתנו חיי. הכל נראה להיות מקושר עם הזמן. כפי שאני נפגש עם ז'אן פייר Pujo סביליה עם פטריס דה פלאנקט. הצו אינו רלוונטי. הצו והחן מקושר, ו מוראס הבין.

להמשיך לקרוא “היסטוריה של פעולה הצרפתית”

לזכרם אלווארו Mutis

C & rsquo; זה היה לפני שנה. אלווארו Mutis הצטרף השמים. L & rsquo; סופר קולומביאני טוב מגיע ל & rsquo; להיות לקרוא שוב ושוב. המלוכנית נוצצת זה מוקרן גשר בין אירופה הישנה ואת & rsquo; דרום אמריקה. שיריו, סיפוריו, הרומנים לזייף שלו להכריע ההיסטוריה שלנו דרך דמותו של Maqroll אל Gaviero, סוליטר marin, עָקוֹם, חולם & rsquo; אימפריה ביזנטית או שלטונו של סנט לואיס על סיפון ספינות ישנות סביב כיור.

קריאה חוזרת של & rsquo; מחווית הסעיף

מכתב לחבר שלי אלבארו Mutis

אלווארו-mutis

אחת שנתי יום 90, היינו הולכים ברחוב, עזבנו את המלון des Saints-פרס, ו אלברו Mutis1 עצר. היינו כמעט בפינת רו דה גרנל, והוא אומר : «עמנואל, אני מרגיש כי הלכנו יחד וזה מזמן ברחוב קאדיז. ורצינו דיון באותו. "אני חייב לא זוכר המילים שלנו. אני בטוח שאם אלווארו Mutis היה עדיין בחיים, שיזכור.

אלווארו Mutis מערכת יחסים מיוחדים לחיים. הוא חי על ידי זיכרון טיפול ומציאות מיידית. הוא תמיד מניח את רגליו על רגל אחת ואחד אחר. בית, שני העולמות האלה מעולם לא עזבו, הם היו קרובים, היו משומר, כמו סיאמיים, כמו חיים בכיוון אחד, לטובה. אלווארו Mutis חי את חייו ואת חיי אחרים, חייהם חווה מעודו, הוא יחיה או במאוחר. אלווארו Mutis חי בעיקר, בכל עת, מלווה נער צעיר, עדיין ילד זה נקרא Alvarito, זה היה כל הפגישות שלנו. כרמן, אשתו אלברו, אפילו השלים עם נוכחותו אם זה לא היה הבן שלו. מעולם לא פגשתי מישהו כמו אלווארו Mutis. אני מתכוון כי הנוכחות של אותו, נוכחותו ליד הילד אפילו מבוגרים מגיל מסוים היה משהו מפחיד ומסקרן. אמרתי לו לעתים קרובות. אמרתי לו כי ברנאנו, הוא אהב, גם נאלץ לחיות עם המגולם זוהר עצמי של צעירים לידו.

אני בא לכאן כדי להגיד את מה שאני יודע של אלווארו Mutis, Maqroll של el Gaviero וכמה אחרים… השנים האחרונות עומדות בסימן איטי וארוך. התכתבנו הרבה פחות. הוא כתב יותר. שוב לא כתב כל כך הרבה זמן. הרעידות לקחו קדימות. ריקנות מסוימת גם. הכל נידון להיעלם כמו המתח של העץ המת נעלם תוך שבוע בכבשן והלח של Amsud. הכול צריך לעבור, והמופע של חיים בפעולה מפסיק להדהים אלווארו Mutis לאורך תשעים השנים שבילו על פני האדמה הזאת.

להמשיך לקרוא “מכתב לחבר שלי אלבארו Mutis”

Alvaro Mutis sur la monarchie

Le paradoxe, assez douloureux pour moi, c’est que très jeune j’étais déjà royaliste. Je pourrais presque dire, depuis l’enfance. Mes premières lectures de l’histoire m’ont amené à chercher d’où venait et comment fonctionnait la monarchie. Je sais pertinemment que la monarchie, telle que moi je la conçois et d’autres époques l’ont vécue est désormais impensable.[…] Pour moi, un pouvoir qui vient d’une transcendance, d’une origine divine, et qui est assumé comme tel par le roi, comme une obligation devant un être et une instance supérieure aux hommes, est nettement plus convaincant. De cet engagement du roi viennent la source, l’orgigine, la raison de ce pouvoir qui est le sien sa vie durant, ainsi que le droit de ses fils à hériter de ce pouvoir, après la cérémonie du sacre. Cela me paraît nettement plus acceptable, et je communie et vis avec cela nettement mieux qu’avec des lois, des règlements, des codes approuvés par un consensus majoritaire, auxquels je dois me soumettre et qui ont été créés par des hommes à mon image. Que la majorité s’accorde sur le fait que la société doit être comme ci ou comme ça, pour moi ça ne signifie absolument rien. Pour que cette société mérite mon respect, pour que je men sente concerné par elle et qu’elle ait droit à mon respect, il faut qu’elle soit d’origine supérieure, et non le fruit d’un processus logique, remâché et préparé par un groupe d’hommes qui se disent les représentants de la majorité de la population. Car à mon avis, il s’agit alors de la tyrannie la plus abominable qui puisse exister.

Extraits de Souvenirs et autres fantasmes, livre entretiens avec Eduardo Garcia Aguilar, Editions Folle Avoine.

קטע מתוך Le Hussard. פואמה מאת אלבארו Mutis

[…] Le moût centenaire du vin, que l’on arrose d’eau dans les celliers.
La puissance de son bras et son ombre de bronze.
Le vitrail qui relate ses amours et rappelle sa dernière bataille se noircit chaque jour un peu plus sous la fumée des lampes nourries d’une mauvaise huile.
Pareille au hurlement d’une sirène qui annonce aux bateaux un banc de poissons écarlates est la plainte de celle qui l’a plus que toute autre aimé,
celle qui a quitté son foyer pour dormir contre son sabre glissé sous l’oreiller et baiser son ventre dur de soldat.
Pareille aux voiles d’un navire qui se gonflent ou s’affaissent, pareille à l’aube qui dissipe le brouillard sur les aérodromes, pareilles à la marche silencieuse d’un homme pieds nus dans un sous-bois s’est répandue la nouvelle de sa mort,
la douleur de ses blessures ouvertes au soleil du soir, sans pestilence, mais avec toutes les apparences d’une dissolution spontanée.
Toute la vérité n’est pas dans ce récit. Manque dans les mots tout ce qui constitua la cataracte ivre de sa vie, le défile sonore des meilleurs de ses jours qui ont motivé le chant, sa figure exemplaire, ses péchés comme autant de monnaies précieuses, ses armes efficaces et belles.

Extrait du poème Le Hussard paru dans אלמנטים של אסון, מהדורות Grasset. Journée d’hommage à Alvaro Mutis, סיפורים יוצאי דופן, סופר גדול, עמי אימתני.

לֵילִית. פואמה מאת אלבארו Mutis

קדחת מושכת את השיר של ציפור אנדרוגיני
לסלול את הדרך עבור הנאה שאינה יודעת שובע
אשר סניפים עובר דרך הגוף של כדור הארץ.
הו ! הפלגה כושלת סביב איים
איפה נשים להציע למטייל
פרש יתרה שדיהן
הוא שמע מפחיד עמוק מותן !
העור רך, חלק של היום
זורק כמו הגופה של פרי לשמצה.
קדחת מושך sumps שירה
שבו המים נושאים אשפה.

עם השיר הופיע Nightlife אלמנטים של אסון, מהדורות Grasset, אני מתחיל את היום הזה של מחווית אלווארו Mutis, סיפורים יוצאי דופן, סופר גדול, עמי אימתני.

Encore une escale

Alvaro Mutis est un très grand écrivain et ce qui ne gâte rien l’un de mes très chers amis. Comme il ne publie plus de livres depuis quelques années, j’ai pensé lui rendre un petit hommage à travers des citations deLa dernière escale du Tramp Steamer”, ce court roman est tout empli de la grâce que la lecture d’Alvaro Mutis procure. Pour rדואר-découvrir l’écrivain colombien.

להמשיך לקרוא Encore une escale…”