היסטוריה של פעולה הצרפתית

Maurras-et-comte-de-Parisהעתקים היא תכנית ייחודית בנוף האינטלקטואלי הצרפתי. אלן פינקלקראוט אין סרב כמעט כל נושא וזה רק בדרך זו. בהוציאו את 7 פבואר 2015, אלן פינקלקראוט מוצע נושא "שארל מורא ויורשיו". ציפיתי תכנית זו קדימה, יש תחילה כי מוראס אין מקום בנוף האינטלקטואלי הצרפתי מאז המלחמה, אז בגלל שאני חייב להתוודות : מוראס והתייחסתי צד. הייתה לי ההזדמנות לקרוא לפני מוראס 20 שנים באמצע שנות 80. זמן שאנן. La מדיניות טבעית1 הפך ספר אהוב. מילה מְלוּכָנוּת שתלחש ידי אמי תמיד, אבל עם צניעות בכל עת, עם צניעות מגן : היינו חיים בדיור ציבורי, ברשעות, ולאזן אמי שחולל נותר מקום המלט של המשפחה שלנו. איטום איזון זה היה תחת צניעות שמנע גדותיו כדי לכסות את מה שהיינו אינטימי. לפחות לא מימושים לנו להיות… אינטימי. עם גילויו של מוראס, פוליטיקת המילה הפכה למשהו אחר מאשר נוסטלגיה. עם Mauras, המילה קרמה עור וגידים, נתן משמעות לחיים. גיליתי עם מוראס Boutang עם ברנאנו. השלושה ישתנו חיי. הכל נראה להיות מקושר עם הזמן. כפי שאני נפגש עם ז'אן פייר Pujo סביליה עם פטריס דה פלאנקט. הצו אינו רלוונטי. הצו והחן מקושר, ו מוראס הבין.

להמשיך לקרוא “היסטוריה של פעולה הצרפתית”

Phrase commémorative

Un ami m’a contacté pour me demander la citation exacte de Ernst Jünger (tirée dOrages d’acier) que nous aimions à répéter entre officiers du 2ème régiment étranger d’infanterie. Je l’inscris sur ce blogue comme je me souviens que le général Antoine Lecerf affectionnait cette citation et qu’elle lui va comme un gant :

היא ניתנה לנו לחיות הקרנית בלתי הנראית של רגשות גדולים, זה יישאר פריבילגיה שלא יסולא בפז שלנו.

Et par saint Antoine… (מותו של הגנרל אנטואן Lecerf)

Antoine n’est plus. Il est parti le Vendredi saint. Le 22 אבריל 2011. Il est dans la maison du Père. Antoine, c’est Antoine Lecerf. Le général de corps d’armée Antoine Lecerf. Un maître de guerre. Un brillant meneur d’hommes. L’un des hommes les plus extraordinaires que j’ai connu.

Lorsque vous rencontriez Antoine Lecerf la première fois, il y avait cette franche et ferme poignée de main, mais il y avait immédiatement autre chose ; quelque chose qui relevait du charisme. Antoine Lecerf aurait charmé des serpents. Il vous serrait la main et immédiatement il y avait envoûtement. Il voulait tout de suite savoir si vous étiez avec lui, si vous étiez prêt, si vous adhériez à son projet. Quel projet ? Il en avait un nouveau toutes les cinq minutes. Et il n’en laissait tomber aucun. Il pensait vite, mais son amitié durait longtemps. Il voulait savoir si vous étiez avec lui et il avait un moyen infaillible de le savoir : il vous serrait la main, il la gardait, son visage s’approchait du votre, il venait à votre rencontre, il voulait savoir. Il vous serrait la main, il la gardait, son visage s’approchait du votre et il plissait un peu sa paupière gauche comme pour améliorer son acuité visuelle, comme pour être bien sûr de ce qu’il allait voir, de ce que vous alliez lui dévoiler. Son oeil plissé, ce regard pénétrant venait chercher quelque chose. Il cherchait cette petite flamme. Il voulait savoir si vous aussi vous étiez animé. Antoine Lecerf ne frayait qu’avec des gens animés. Rien ne l’intéressait plus que de savoir si vous aussi vous l’étiez, ou même à un degré moindre si vous pouviez l’être (ce qui suffisait à le contenter, car le potentiel avait une valeur toute particulière pour lui). Antoine Lecerf vous choisissait. Et rien n’était moins le fruit du hasard.

להמשיך לקרוא Et par saint Antoine… (מותו של הגנרל אנטואן Lecerf)”