Dans l’ombre d’Ernesto Sabato

Lorsqu’Ernesto Sabato s’éteint le 30 avril dernier à 99 שנים, il se répète les paroles de Maria Zambrano : Mourir cette action insaisissable qui se réalise en obéissant, advient au-delà de la réalité, dans un autre royaume. Dans sa maison de Santos Lugarès (“Lieux saintsprès de Buenos-Aires), Ernesto Sabato obéit à cette dernière injonction. Il s’y est préparé de longue date. ב Résistance, son émouvant testament littéraire paru en 2002, il écrivait : J’ai oublié de grands pans de ma vie, יותר, en revanche, certaines rencontres, des moments de danger et le noms de ceux qui m’ont tiré des dépressions et de l’amertume palpitent encore dans mes mains. Et les vôtres aussi, vous qui croyez en moi, qui avez lu mes livres et allez m’aider à mourir.

להמשיך לקרוא Dans l’ombre d’Ernesto Sabato

וידוי של שחקן

ישנם שני עשורים, כתבתי את הטקסט הקטן הזה על כדורגלן, דייגו מראדונה. מי חושב דבר של הספורט ימצא כאן שתי התייחסויות ספרותיות : הקישורים הראשונים בטקסט זה לוקח הומר ותאריך של התערבות האגו בסיפור ושני מונולוג ג'ויס שממשיך לפקפק בקיומו.

להמשיך לקרוא “וידוי של שחקן”