אנא אומן

Prière monastique du XIIe siècle
Apprends-moi, Seigneur, à bien user du temps que tu me donnes pour travailler
Apprends-moi à unir la hâte et la lenteur, la sérénité et la ferveur, le zèle et la paix. Aide-moi au départ de l’ouvrage. Aide-moi au cœur du labeurEt surtout comble toi-même les vides de mon oeuvre : Seigneur, dans tout labeur de mes mains laisse une grâce de Toi pour parler aux autres et un défaut de moi pour parler moi-même.

Garde en moi l’espérance de la perfection, sans quoi je perdrais cœur. Garde-moi dans l’impuissance de la perfection, sans quoi je me perdrais d’orgueil

Seigneur, ne me laisse jamais oublier que tout travail est vide sauf là où il y a amour

Seigneur, enseigne-moi à prier avec mes mains, mes bras et toutes mes forces. Rappelle-moi que l’ouvrage de mes mains t’appartient et qu’il m’appartient de te le rendre en le donnantQue si je fais pour plaire aux autres, comme la fleur de l’herbe je fanerai au soir. Mais si je fais pour l’amour du bien, je demeurerai dans le bien. Et le temps de faire bien et à ta gloire, c’est tout de suite.

Amen

חדשות של ארנסט שלום על פחד שלמויות

La peur en général a donc des perfections que le mal n’a pas.

Peut-être le crucifiement fut-il senti d’une manière plus terrible au Jardin des Olives que sur la croix. Car sur la croix, il fut senti en réalité. Au Jardin des Olives, il fut senti en esprit.

אנטיגונה, מרדני ואינטימי (2/7. ההלוויה)

IMG_0959-1024x768

2nd חלק : ההלוויה

- «היקר שלי Ismene. יש לי הבוקר להודיע ​​לך כי טיפלתי הכל. לקחתי אותו הלוויה אחינו. לא יכולתי לבחור וכפי האחים שלנו לא להשאיר את בקשותיו האחרונות, לקחתי את העניינים לידיים לכך קבוע בהקדם האפשרי. אני עדיין הורה חונט כך שהם ייצוגיים. אם אתה רוצה ללכת לראות, הם יהיו מוכנים 15 שעות. אינך חייבת. סוף סוף, אם אתה יכול לקחת עשר דקות, זה יכול להיות טוב. אולי עדיף לשמור תמונה של אותם מאושרים, ילדים למשל. לקחתי אותו כד מודל שני. כומר יבוא להלוויה לנאום קצר לפני השריפה. הזמנתי שלו בא להלוויה. אתה רואה, טיפלתי הכל. אטאוקלס להיקבר בבית הקברות הנמצא כחצי שעה של תבאי לוקח לאומי. כדי פוליניקס, זה יותר מסובך עם החוק של הדוד שלנו, קריאון. החלטתי להפיץ את אפרו בשדה הקרב כמלך לא רוצה לקבור אותו. זה הגיוני, לֹא? תגיד לי מה אתה חושב, אני לא נעצר בנקודה זו. "זה דיוקן של אנטיגונה חיים במאה העשרים ואחת מסירת הגופות של האחים שלו אחראי על הלוויה מסכם טקסי הלוויה היום. המשפחה נעשתה מאז מהפכה התעשייתית יצרני. בסתיו מעט הלוויות יותר בתוך המסורת המשפחתית. העולם המודרני מרגיע באמצעות הנוסחההגיוני, כתרגום של הביטוי האנגלי נשמע היום, וכפי זה כל כך מרגיע לחזור בלי זה שיש באמת מרגיש ..., משום מה תחושת המיני מצא אלה על הקרקע כמעט במקרה, מה החושים הללו צער עור מי תהיה בלי שיש מעט או כלום, אחרת שאריות של בכיוון בעבר, שכל ישר, תחושה טובה המגולפת על ידי מאות שנים? באמצעות הרס המשפחה, התמסורת בין דורות חסר, המשמעות של מעשינו הולכת לאיבוד, חייב אם כן להמציא כלומר, חייב לעשות כלומר, אתה צריך לתת את האשליה של חיים שוב, לא כי ויתר לחלוטין. בתחבולות נשען בורות, וגם כאן, ההונאה של לא לצאת יום אחד. המשמעות שנתן מוות במשפחה, במובן זה כמעט לגמרי נשכח היום, הוא נזכר על ידי אנטיגונה במחזה של סופוקלס, שעליו הוא עומד כאפוטרופוס של ערכים המשחררים, כפי שהוא להגן על בני אדם מבעלי החיים. אנטיגונה מחזק מה אדם יכול והוא יכול לא; היא תופסת ד & rsquo; כוח כדי להגן עלינו מפני רצוננו לשלטון וללמד לנו זמן להיות אחראי; זמן בימינו פקיד מומחים המשפחה תחליף מוסמך, אנשים שהרכיבו אותה ואת קשרים רופפים ביניהם עד.

להמשיך לקרוא “אנטיגונה, מרדני ואינטימי (2/7. ההלוויה)”

אנטיגונה, מרדני ואינטימי (1/7. המשפחה)

אנטיגונה-900x599

1עידן המפלגה : המשפחה

מן הקריאה הראשונה של אנטיגונה, אי-בהירות במוחם של הקורא. אנטיגונה היא מגלמת את הפעולה או התגובה? מה מניע אנטיגונה? התגובה לא קיים בפני עצמו ואילו הפעולה לא צריכה אף אחד, זה לגיטימי בשעת מעשה. פעולה תמיד חונכת משהו. בניגוד למה שנאמר לעיתים קרובות, או חשב, אנטיגונה אינה מצפה להיות קריאון אנטיגונה. כמו אלקטרה לנקמה, נאוסיקה לקליטה, פנלופה לנאמנות, אנטיגונה מגלמת חובה. האם הפעולה, כפי שהוא משמש: הוא מילא את החובה. זה נעשה על עבדים (אנחנו מעמידים פנים ששכחו כי שעבוד אומר להיות "עבדים"?). בניגוד למה שנאמר לעיתים קרובות, או חשב, אנטיגונה הוא לא יחיד. זה לא עומד בפני עצמו הוא. אם החוק קריאון דוחף לפעולה, ואם זה אולי נראה תגובה, זה רק על פני השטח, לפי הכרונולוגיה בלבד.

להמשיך לקרוא “אנטיגונה, מרדני ואינטימי (1/7. המשפחה)”

איזה קדושים לפנות ?

השטן - Orvietto

מקרה Maciel מחייב אותנו לשאול את השאלה רשעה. הזמן שלנו מונע משפשף אותו. מה אנחנו יודעים על העבודה של השטן ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להגן על עצמנו ? לאחר הניסיון להאפיל על חיים הטובים, מה הפלא כי הרע מראה את עצמו בשטח פתוח ? העבודות של השטן הן אינסופיות, אבל & rsquo; רוח הקודש יכולה כל, ששינתה את המציאות כולל.

אתה חייב להיות צח הלשון של הסופר האהוב של האפיפיור1 לתבוע : "יש עצב רק, כי לא להיות קדוש ". שאלה משכרת זה של קדושה תמיד מגיעה כעונה שאינו עוברת. יש הרבה דברים שאנחנו יכולים להיפטר, אבל אף פעם לא שאל קדושת חלק. זה consubstantial איתנו. ברגע שאנו רואים או רואים משהו פשוט או לא צודק, משהו מתחת טוב או רע, אנחנו צועדים על השביל של קדושה. אם זה או נגדה. זה לוקח זמן רב כדי להבין עד כמה הנושא של קדושה הוא consubstantial אנחנו. אנחנו קדושים, אנחנו מקדשים, עזבנו את הכנסייה כי הוא קדוש, אנחנו בצלם אלוהים הוא קדוש, ובכל זאת אנחנו ébrouons, אנחנו נופלים, אנו נאבקים, אנו שואפים… אז קצת תוצאות עבור כל כך הרבה הבטחות. זהו סכום יישום תנאי הקדושים של מאמץ ונותנים כמה תוצאות גלויות.
להמשיך לקרוא “איזה קדושים לפנות ?”

L’abandon de Benoît XVI

Océan

Eli, Eli lama sabachtani ?” 1 Lorsque Benoît XVI signifie, en quelques mots simples, qu’il renonce à la fonction de pape, c’est un tremblement de terre qui secoue le monde et qui frappe les catholiques. Les bruits les plus farfelus courent et chacun de s’interroger sur les causes de cette décision qui, même si elle n’est pas unique, provoque la stupeur. Personnellement deux sentiments m’habitent : l’abandon et la tristesse, son poisson-pilote, pour ne pas dire la désolation. L’abandon ressemble à un écho qui ne cesse de se reproduire et de s’amplifier, comme une plainte entêtante.

להמשיך לקרוא L’abandon de Benoît XVI

עד נוצרי

כאשר j & rsquo; התחלתי את הבלוג הזה, במהירות M & rsquo; s באו & rsquo; הרעיון ד & rsquo; לכתוב על הליטורגיה. לא לתבוע מעמד מומחה, אבל לחלוק את החוויה שלי על מה הוא הלב של החיים & rsquo; נוצרי. היו שם שני כבישים שהיו למזג : היינו צריכים לספר המיסה (ובברכתו), ולאחר מכן להפקיד את הנתיב אליו & rsquo; גילה.

חלק 1 : מה המסה עבורו הכנסייה ? – מול & rsquo; הכנסייה

Prêtres en soutaneבמהלך השנה 1987, חשבתי שזמני הגיע. החיים שלי מתמוטטים. חיים אף פעם לא יקרסו, אני אשים כמה שנים להבין ; או עצירות, או שהוא הופך. החיים שלי היה כל כך שינה, באלימות, עמוק, היא הציעה לי אתenantiodromos comme disent les Grecs. Enantiodromos היא הדרך הזו המתפצל, המפריד, זה הופך שני, ובמקום בפנינו הבחירה. Enantiodromos עזר לי להבין מה חופש. זה היה מצב חסר תקדים, אני & rsquo; הולך & rsquo; מימוש. מעבר זה כשהחיים לוקח תפנית די סימני בלתי צפוי המעבר מילדות לבגרות. אין רגע זה גיל. אני מתכוון כי אפשר לחיות בכל גיל. זה לא אמור לא לחיות. לא מבין מה שמבדיל חופש חווה במהלך חופש ילדות נבחר לבגרות. מכיוון נעשתה הבחירה, אנו הופכים אחרים ; הניסיון מלמד אותנו ונותן מסגרת הבסיס לאישיות.

להמשיך לקרוא “עד נוצרי”

Une année qui finit

Sur une année qui finit, on jette souvent un regard furtif. Ne pas trop s’attarder. On ne sait jamais combien de choses dont on s’est forcé à enfouir le souvenir pourraient à nouveau apparaître, à l’instar de ces fenêtrespop upimpromptues, malpolies et irritantes sur Internet. L’exercice que l’on peut réaliser est de se concentrer très fortement pour extraire les événements importants ; les événements qui permettront de comprendre pourquoi ils ont tellement compté ; en quoi ils se sont révélés déterminants. Il est aussi important de ne pas perdre de vue le moment où l’événement apparaît.

להמשיך לקרוא Une année qui finit…”

Monseigneur Centène

Les Vannetais sont des gens bien lotis. L’homélie de Monseigneur Centène en la cathédrale Saint-Pierre de Vannes dimanche dernier revigore. Ce n’est pas la première fois que les homélies de Monseigneur Centène sont citées sur les sites catholiques, et au vu de la qualité de celles-ci, ce n’est pas près de finir.

להמשיך לקרוא Monseigneur Centène…”

Prêtre « génération Benoit XVI »

Cher Monsieur l’Abbé,

C’est avec grand plaisir que je salue votre départ. Non pas que je sois heureux que vous quittiez la chapelle Notre-Dame du Lys, mais parce que je suis heureux de vous avoir rencontré et que vous continuiez votre sacerdoce en montrant l’exemple du prêtre selon Benoit XVI.

Hier, pour la fête de la Sainte Trinité, vous avez célébré votre dernière messe selon le rite extraordinaire dans le 15e arrondissement de Paris. Dans cette petite chapelle si pieuse, où vous êtes arrivé en 2009 lorsque le diocèse de Paris a commencé à assumer la responsabilité de la chapelle et à nommer des prêtres à son service. Et alors que vous aviez déjà été ordonné prêtre depuis presque dix années, vous avez appris à célébrer la messe selon le missel de 1962 ! Belle leçon d’humilité ! Vous vous êtes coulé dans le moule de la forme bi-millénaire. Pour répondre à la demande de vos supérieurs, mais aussi à celle d’un groupe d’irréductibles fidèles amoureux du rite extraordinaire.

להמשיך לקרוא Prêtre « génération Benoit XVI »